הכנה לתחקרי ביטחוני - הסיפור של איתן

הסיפור של איתן

ברגע שהוא נכנס אל בית הקפה ידעתי שזה הוא. גבוה, שזוף, שרירי ומלא ביטחון עצמי. איתן הסיר את משקפי השמש וסרק את המקום, מחפש אותי. נופפתי לעברו והוא צעד לעבר השולחן בו ישבתי. איתן חייך לעברי והניח את השאלון על השולחן. "האמת היא שאני לא יודע למה באתי. ברור שאני עובר את התחקיר בקלות" אמר והתיישב.

ככל שהתקדמנו בשיחה השאלות שלו רק התרבו

התחלנו לעבור על השאלון. איתן חשב שאין לו שאלות, שהוא לא צריך את עזרתי כלל, אבל ככל שהתקדמנו בשיחה השאלות שלו רק התרבו. כך גם התשובות שלי.

חשבנו ביחד איך לרשום מחדש את תשובותיו בנושא סמים ("ניסיתי רק פעמיים, זה באמת נחשב? למרות שזה ירוק?"), ניסחנו יחד את התשובות בנושא אלכוהול ("מה לעשות שאני לפעמים אוהב להשתכר?"), את התשובות בנושא הימורים ("מה??? טוטו זה הימורים????") וכן הלאה, לגבי כל נושא בשאלון שהצריך התייחסות מפורטת.

וזה לא שאיתן טיפוס בעייתי, בכלל לא. הוא נער נורמטיבי, חרוץ. ספורטיבי. תלמיד טוב שמשקיע בלימודיו ומתאמן בלי סוף לקראת גיוסו לצבא. השאיפה שלו היא להיות הכי טוב. ככה הוא רגיל. תמיד היה הכי טוב ותמיד נישאו אליו עיניים בהערצה. הוא מכוון הכי גבוה שאפשר ולרוב זה מצליח לו.

לפעמים הניסוח מחדש של הדברים, והתרגול של התחקיר, עושים את כל ההבדל

אבל כשזה מגיע לשאלון לתחקיר ביטחוני- אין לו ניסיון. אין לו יתרון על אחרים. ופה המקום להיעזר.  לפעמים הניסוח מחדש של הדברים, והתרגול של התחקיר, עושים את כל ההבדל. לאחר שעה ורבע, כשפגישתנו הסתיימה, איתן נעמד ואמר "וואו. תודה רבה לך. אפילו לא ידעתי כמה שאני צריך את העזרה הזו. מזל שבאתי. ממש מזל שבאתי", הרכיב את משקפי השמש על פניו השזופות, חייך חצי חיוך, הסתובב ויצא.

אשמח לעזור לכל אחד להיות יותר מוכן לתחקיר ביטחוני